RelatioNet KA IS 28 HU CZ

Katz Israel כץ ישראל

2006-12-26T06:19:00.000-08:00

RelatioNet KA IS 28 HU CZ
Katz Israel (Soldier)

Interviewer:

Zvi Schwartzman
Telephone: +972-972-09-0000000 Fax: +972-972-09-0000000
Mobile: +972-972-052-3333333 Email: zvi@afeka.ac.il
ICQ:
Messenger: know@bezeqint.net
Address: Tel Aviv Israel

Soldier:

Code: RelatioNet AA BB 11 CC DD
Family Name: Katz Mermelstien First Name: Israel Middle Name: Middle Name
Father Name: Eliezer Mother Name: Judith
Birth Date: 1928
Town In Holocaust: Chust Country In Holocaust: Czechoslovakia
Profession (Main) In Holocaust: Student
Death Place: Mishlat 7 Death Reason: Fell in battle Year Of Death: 3/11/1948
Cemetary: Kfar Varburg

בן יהודית כץ ואליעזר מרמלשטיין בארץ קרא לעצמו על שם משפחת אמו, נולד בשנת 1928 בעיר חוסט, צ'כוסלובקיה, להורים אדוקים ולמד את מקצוע המסגרות. בתקופת מלחמת-העולם השנייה נרצחו הוריו, שני אחים ושתי אחיות בידי הגרמנים ואילו הוא הוחזק במחנות-עבודה בגרמניה ונשאר בחיים. בתום המלחמה הגיע לארץ באוניית-מעפילים, בשנת 1947, דרך קפריסין. מיום בואו היה פעיל ב"הגנה", ומן הראשונים להתגייסות מלאה ושירת בחטיבת "גבעתי".
הוא יצא בליל 1/2 נובמבר 48 עם פלוגתו פלוגה ב' גדוד 52 להתקפה על משלט 7 ממשלטי "דרך בורמה" המצרית, מדרום למשטרת עיראק-סואידן ובקרב זה נפל, ביום א' בחשוון תש"ט 03/11/48

והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.
בקרב זה נהרגו עוד 13 חיילים מפלוגתו.
מידע זה [ללא ההדגשות] הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון

Review: [Translation]

Relatives:

Review: Review
Code: RelatioNet AA BB 11 CC DD
Family Name: Family First Name: First Name Middle Name: Middle Name
Father Name: Father Name Mother Name: Mother Name
Relationship (to Survivor): Relationship
Birth Date: 1/01/1925
Town In Holocaust: Town Country In Holocaust: Country
Profession (Main) In Holocaust: Profession
Status (Today): Alive/Dead
If Dead - Death Place: Town Country Death Reason: Death Reason Year Of Death: Year
If Alive - Address Today: Town Country
Email: aaa@bbbbbb.net

ההתקפה על משלט 7

2005-10-27T01:33:00.000-07:00

על תוכנית ההתקפה מספר בן, מ"פ בגדוד 52

ב- 1.11.1948 נקראתי למפקדת הגדוד בסואפיר ונמסרה לי הפקודה הבאה

ידיעות:
קרקע: משלט אויב בגבעה 118, כ-2.5 ק"מ דרומה לעירק סואידן הכפר.
המשלט מחופר היטב ומוקף ב- 2 גדרות דו שפועיות.
אויב: במשלט כוח של כמחלקה "מוגבר במק"בים ובתותח נ"ט בן 2 ליטראות ---.
הכוונה: כיבוש משלט 7 והחזקה בו.
השיטה: התקפת לילה עם סיוע (כיתת מק"ב, כיתת מרגמות 81 מ"מ, סוללת תותחים 75 מ"מ) היתר – בחר בעצמך.
הפלוגה תגיע לשטח כינוס בכאוכבה. משם תנוע לאורך דרך העפר המובילה לכרתיה עד למשלט 31 וממנו תמשיך מזרחה הישר למשלט 7. תוך כדי תנועתה "ירוכך" המשלט באש סוללת תותחים, שתוצב בין כאוכבה לבית תימא, באש מרגמות שתוצבנה בוואדי מצפון למשלט 31 ובאש מק"בים, שיוצבו – ביחד עם מחלקה, שתשמש כעתודה – בוואדי ממערב למשלט 7, ואילו שאר שתי המחלקות תערכנה לפריצה בשני גלים ותפרוצנה למשלט דרום. מטה הגדוד והפעולה בכללה – כולל ההתקפה על משלט 6 – ימצא בוואדי, בין משלט 31 למשלט 33".
על התנועה משטח הכינוס לעבר היעד מספר אליהו קפרא, מקלען בפלוגה ב': עם חושך אכלנו פת ערבית, עלינו על 3 מכוניות של פלוגתנו וזזנו אל אחד ממשלטינו הקרוב ביותר לעמדות האויב. לכול פעולה היינו יוצאים בשירה על שפתיים. במיוחד היינו משמיעים את השיר המפורסם של פלוגתנו "מתי מייזל", על שם מ"כ במחלקתנו, שהושר ונוגן בנעימה תימנית עממית. אולם הפעם המצב היה שונה. החברים שקעו כולם בהרהורים.
בהגיענו מספר קילומטרים מהיעד ניתנה הפקודה לרדת בשקט מכלי הרכב. המפקדים נקראו לקבוצת פקודות. עם שובם, בשעה 20:30, בערך, החלה ההפגזה ואנו קיבלנו פקודה להיכון לתזוזה.
תוך כדי תנועתנו בחשיכה לעבר משלט 7 – כשאנו מסתייעים, לצרכי התמצאות, באש הפגזים היורדים על משלט האויב – השתדלתי לשמור על קשר עין עם האנשים אשר צעדו לידי. לפניי צעד ברקוביץ, אחרי אברז'נסקי ואחריו ז'ילט – בחור מבוגר, אב לילד, שעלה ארצה מיוון – וצורף באותו ערב לחולייתי, חוליית המקלע. בעודי מסתכל לאחור לראות אם כולם אחרי, שמעתי לפתע שריקת פצצת מרגמה "3 מתקרבת אלינו ודווקא מעברם של מרגמותינו, שניצבו מאחורינו והפגיזו את המשלט. אכן – למרבה הצער – איבדה אחת הפצצות את כוח מעופה ונפלה ישר לתוך מחלקתנו. מהדף האוויר נפלתי על המקלע הצידה. כאשר הרימותי את ראשי ומצאתי את עצמי בריא ושלם, התברר שמאחורי מצויים שלושה פצועים. סמל המחלקה, שלום, בדק את מצבם והחליט לשלחם לעורף. מיד נמצאו כמה חברים שהרגשתם "לא היתה כשורה" והם 'התנדבו' לשאת את הפצועים...
היתה זו התחלה לא טובה: עוד לא הספקנו להגיע למגע וכבר שלושה פצועים. מאחר שהמחלקה שנפגעה היתה מחלקת החוד, החליף בן את סדר התנועה והעביר את הנפגעת לסוף הטור. הכוח המשיך להתקדם עד לקרבת היעד והתפצל: המחלקה הנפגעת שיועדה לשמש רתק ועתודה הוצבה ממערב למשלט. שתי המחלקות האחרות המשיכו בתנועה לעבר דרום המשלט ונערכו לפריצה בשני גלים.
לאחר שנפסקה אש הריכוך הארטילרי ואש המרגמות הסתערו המחלקות, בזו אחר זו, בהבדל זמנים קטן. הן עברו שתי גדרות קונצרטינה בדליגה, מבלי שהאויב פתח עליהן באש כלל – בין מתוך תבונת מפקדו ובין מתוך ההוראות החמורות של מפקד 'כיס פלוג'ה' לחסוך בתחמושת – אולם כשהגיעו לגדר דו שיפועית, נפתחה עליהן אש תופת, שגרמה בעיקר למחלקה הפורצת הראשונה, מספר אבידות ניכר. אף על פי כן הצליחו הפורצים לפרוץ את הגדר בעזרת טורפדו בונגלור והמשיכו להתקדם עד שנתקלו בגדר דו שיפועית שנייה. במקום נוצרה צפיפות מסוכנת של המחלקות, שסייעה לאויב במלאכת הקטל. אחוז האבידות היה כבר גבוה. אולם אנשי פלוגה ב' הנועזת התמידו בהתקפה. הם פרצו גדר דו שיפועית שנייה זו בטורפדו בונגלור והמשיכו בהתקדמות, זאת – הגם שליד אותה פירצה נפגעו, בזה אחר זה, מספר אנשים ובכללם שני מפקדי המחלקות, יהודה בן דוד ויוסף הורביץ, אלא שבשלב זה נכונה להם ההפתעה בדמות גדר דו שיפועית נוספת (לאחר מעשה הסתבר שלא היתה זו גדר דו שיפועית נוספת אלא "קרן" – אחד הזיגזגים – של אותה גדר שנייה עצמה. הפורצים חדרו לא בניצב לגדרות, אלא באלכסון, וחתכו את ה"קרן" פעם מצדה האחד ופעם מצדה השני) וגדר עכביש. כמעט כל מי שהגיע ליד גדר זו – נפגע. לא נותר למ"פ בן אלא לפנות למג"ד ולבקש את הפעלת העתודה הכוללת שישבה באזור חרבת ג'ילס כ- 2.5 ק"מ ממנו, ולהכניס לפעולה את מחלקת העתודה של פלוגה ב' שבפיקודו.

המקלען אליהו קפרא, ממחלקת העתודה, מספר על כך:
"בהתקרבנו למשלט ראינו חברים פצועים רבים זוחלים ומנסים, בכוחות עצמם, לצאת משטח הסכנה. התברר שלמעלה ממחצית האנשים נפצעו ורבים נהרגו. המראה לא היה מעודד. השתדלנו להתעלם ממנו והתקדמנו בריצה בשרשרת לעבר עמדות האויב. עברנו את הגדר הראשונה ושכבנו לפני השנייה, כדי לבדוק את המצב. לפתע גילינו שתי עמדות אויב מבוצרות היטב. באחת מהן היה מק"ב ויקרס, אשר 'הרביץ' בנו אש כברד, ולא נתן לנו להרים את הראש. בעמדה השנייה, לימינה, ניצב תותח 20 מ"מ, אשר אף הוא 'גילח' לנו את שערות ראשנו. חיכיתי עד אשר יפסיק קמעה לירות ואז פתחתי על האויב באש, כדי שלא יוכל להרים ראש. צרור, שחדר לעמדת התותח, השתיקו כליל, אולם עמדת המק"ב המשיכה לפעול. המצרים, שישבו בה, ירו מתוך אשנב קטן של בונקר מבוצר היטב, כשהם מסתייעים בחייל מצרי אחר, שכרע ברך וירה באקדח רקטות בלי הפסק. מודה אני שדווקא פעולתו של יורה הרקטות השפיעה עלינו פסיכולוגית יותר מאשר כול פעולת אויב אחרת. קופאים במקומנו כול אימת שעלתה רקטה לאוויר, המשכנו בכול זאת לזחול קדימה ועברנו גדר תיל נוספת. המרחק בינינו לבין עמדת המק"ב הלך וקטן. עתה לא הפרידה בינינו לבינה אלא גדר עכביש".

זכריה צברי, שפרץ גדר זו בטורפדו-בונגלור, מספר ביומנו:
"היה ברשותי בונגלור לפיצוץ גדרות. הוא הכביד עלי את הזחילה. כשהגעתי לגדר האחרונה – גדר העכביש – כבר לא היה לי כוח. אבל מעבר לה, במרחק של כ- 10 מטרים בסה"כ, היו כבר עמדות האויב. לידי היו עוד כ- 10 חבר'ה, ביניהם המ"מ מוטקה, שלא יכלו להמשיך בהתקדמות בלי שאפרוץ את הגדר. זחלתי כ-10 מטרים מהחבר'ה וניסיתי להפעיל את הבונגלור. מרוב התרגשות נשברה לו הטבעת הראשונה והפין נשאר בפנים. לא התייאשתי – תפסתי בו בפי ומשכתיו. כתוצאה מכך נשברה לי אומנם חצי שן, אך התקלה הוסרה. עתה חזרתי בזחילה לחבר'ה. לא הספקתי להגיע אליהם וכבר התפוצץ הבונגלור. רסיסיו עפו אלינו ורק בנס לא נפגע איש.
המ"מ אני ועוד חבר אחד, כידנו את הרובים ובלי לחשוב הרבה, פרצנו פנימה דרך הפתח שנוצר, כ-6 מטר אורכו. לפקודת המפקד זרקנו כול אחד שני רימונים וחיסלנו את העמדה הקרובה לנו. לא הספקתי לזנק לעמדה השנייה וכבר חטפתי כדור. הוא עבר דרך הרובה ופגע ביד. חזרתי בזחילה אחורה. ליד הגדר פגשתי שני חבר'ה. מסרתי להם שאני פצוע ושבפנים מחכים חברים שלנו וצריך לעזור להם לטהר את העמדות של האויב. הסכימו. אחר כך נאמר לי, כי השניים נפלו. אני המשכתי לזחול אחורה. פגז התפוצץ לא רחוק ממני, וקיבלתי מספר רסיסים ברגל. מיד אחרי זה שמעתי צעקות ואנחות, הרגשתי שזה אחד משלנו אבל לא ראיתי אותו, כי היה חושך גמור. לא חשבתי הרבה וניגשתי אליו. הוא שכב על יד הגדר וכשנוכח שאני אחד מהחבר'ה ביקש ממני להפסיק את ייסוריו ואמר בזו הלשון: 'חטפתי כדור בצלעות והן מרוסקות ואין לי סיכויים לחיות וגם איני מאמין שאחיה, אם אתה חברי וחס עלי ואינך רוצה שאתענה בידי האויב, תן לי כדור וגמור איתי ולא אחיה יותר'. ליבי נשבר בקרבי אבל לא אמרתי נואש. התחלתי לעודד אותו ואמרתי לו שכבר נכנסנו לתוך המשלט. אחר כך ניסיתי לסחוב אותו אבל כוחי לא הספיק. צעקתי לעזרה ואז באו שני חברים וסחבו אותו ואני המשכתי ללכת בעקבותיהם עד שהגעתי למפקד הפלוגה. סיפרתי לו כול מה שקרה ואמרתי לו, צריכים עזרה בשביל לכבוש את המשלט, כי הוא כמעט שנפל בידינו".
המ"פ בן סיפר בעדותו, כי בעקבות המצב שנוצר היה הכרח לתגבר מיד את המ"מ מוטקה וארבעת בכירי לוחמיו, שהחזיקו ב"ראש הגשר" שבמשלט. אלא ששוב לא היה לו עם מי לעשות זאת. התגבורת שהובטחה לו מחרבת ג'ילס לא באה אלא כעבור שעה, וגם אז לא מנתה זו אלא כשתי כיתות בלבד. בינתיים נגרמו לכוח ב"ראש הגשר" אבידות נוספות, ובסופו של דבר לא נותרו בו אלא שני לוחמים שלמים בגופם. בן ביקש מהמג"ד רשות נסיגה. המג"ד יעקב, שהכיר את מפקדיו, ידע כי אם בן מבקש רשות נסיגה אות הוא כי כלו כול הקיצין ואישר את מבוקשו.
בגלל העובדה שמרבית המפקדים נפגעו – 2 מ"מים וכמעט כול המ"כים – התגלה קושי בארגון הנסיגה, והכוח הנסוג אורגן על ידי המ"פ, המ"מ שנותר ושני סמלים, שלא בהתאם למסגרותיו הקבועות. בבדיקה ראשונה, שנערכה ב"נקודת ביקורת", לא הרחק מהמשלט, התברר, כי חסרים אנשים רבים. מיד ניתנו הוראות לכול השלמים בגופם לבצע סריקות אחרי פצועים בשטח. אלא נמשכו עד שעה 3 לפנות בוקר, בעזרת אנשי התגבורת מגדוד 4. רק משעמד אור היום להפציע הוחלט לוותר על המשך החיפושים ולסגת סופית. היה זה לאחר שמרבית הפצועים שנמצאו הועברו בעזרת ג'יפים לטיפול רפואי. סיכום האבידות היה גדול מהרגיל: הרוג 1 ו-26 פצועים שפונו ו-14 נעדרים (גופות הנעדרים הוחזרו לידנו על ידי המצרים, כמחווה של רצון טוב, נראה שהמצרים זכרו עדיין שנתנו להם לאסוף את גוויות לוחמיהם, לאחר קרב כרתיה).
גם פעולת הכוחות הכפופים לחטיבה 8 על עירק אל מנשייה לא השיגה את מטרתה. האויב הבחין מיד כי המדובר בהטעיה ולא השיב כמעט באש לתוקפיו.
אם כי הפעולות הללו לא מילאו את התקוות שתלו בהן, הוסיפו, ללא ספק, למריטת עצבי הנצורים, החלישו את רצונם לפרוץ מן "הכיס" והעמיקו את הלך רוחם התבוסתני.

אברהם לוי נוגה 08-6848094 מותיקי נוגה לא זוכר היכן משלט 7 מוכן לסייע בחיפושים

Chust & Israel's Chronicle

2005-10-27T00:30:00.000-07:00

1928 - Israel was born to Judith [Katz ] and Eliezer Marmelstein in Chust
העיירה חוסט נמצאת בהרי הקרפטים, בגבול פולין, רומניה והונגריה, על שפת הנהר טיסה.
בין 1919 ל 1939 הייתה חוסט שייכת לצ'כוסלובקיה ולאחר מכן להונגריה.
בחוסט חיו בין השנים ת"ש-תש"ד כ-‏6000 יהודים מתוך אוכלוסייה של 000, 22תושבים. כ 50% מתושבי העיירה השתייכו לחסידות ויז'ניץ, ובעלז נזכיר גם את חצר חסידות חוסט שמרכזה שכן אז בעיירה זו. כ 30% השתייכו לזרם הציוני דתי "המזרחי" וכ 20% היו חילוניים.

מרץ 1939
משעלה הכורת על יהדות אירופה - לקתה גם קהילת חוסט, תחת שלטונם העריץ של הפרו-נאצים ההונגרים. זמן מה לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה, החלו רדיפות, גירושים ושלילת אזרחות. ההונגרים ששלטו בחוסט ערב בואם של הגרמנים, דיכאו את יהודי העיר ורדפום עד חרמה. תחת השלטון ההונגרי, נפלו על ראשי היהודים הגזירות, תחילה אפליה, לאחר מכן גזל רכוש ועד למשלוחים למחנות ריכוז והשמדת תושביה היהודים.
הילדים ובהם ישראל נאלצו לעזוב את בתי הספר ולהצטרף להוריהם.

1941 - Israel celebrate Bar - Mitzva

מרץ 1944 -
הגרמנים כובשים את הונגריה ותוך כמה שבועות הגיע הגסטאפו לחוסט, החלו ההכנות למעבר לגטו ולמשלוחים למחנות ריכוז.

מאי 1944 May 24, May 26, June 2, and June 6
משלוח יהודים לאושוויץ
In the spring of 1944, the Jews of Khust were forced into ghettos, and soon thereafter forcibly placed on deportation trains bound for Auschwitz-Birkenau
Upon their arrival, most were killed by the German Nazis. The rest were taken as slave laborers and were beaten and starved. Very few of them survived.

1945 - , after the war, Chust was annexed to the Ukraine, then a republic of the U.S.S.R.

Chust Hust Khust חוסט

2005-10-27T00:19:00.000-07:00

Links

2005-10-26T08:35:00.000-07:00

יצחק רוזנבאום
שמי יצחק רוזנבאום, בן 73, נשוי. אב לשלושה ילדים ושמונה נכדים. עליתי לארץ בשנת 1946, השתתפתי במלחמת השחרור, סיימתי את הטכניון כמהנדס אלקטרוניקה, מילאתי תפקיד של מנכ"ל ולפני שלוש שנים יצאתי לגמלאות.
נולדתי בעיירה ששמה חוסט הנמצאת בהרי הקרפטים, על גבול פולין, רומניה והונגריה, על שפת הנהר טיסה. בחוסט היו בין השנים 1940-1944 כ 6000 יהודים מתוך אוכלוסייה של 22,000 תושבים .
קרא יותר...

משה זליקוביץ
נולד בשנת 1924 בעיר חוסט שבקרפטורוס, אז חלק מצ'כוסלובקיה, כיום באוקראינה...
עד כה ליווה משה שתי משלחות לפולין כאיש עדות, והוא מספר את סיפורו האישי בבתי ספר...
קרא יותר...

DAVID’S STORY
I want people to read my book if they believe they have problems. When they are finished reading my story, they will understand that their problems are nothing compared to what I and others experienced during the Holocaust. With God’s help, I came through terrible times to a good life.
I want to dedicate this book to my wife Rosa, who gave me much love, pleasure and support for 49 years.
David Katz

Elena B. (Ella),
Elena B. (Ella), age 77, lived in Chust, Czechoslovakia, when the Hungarians invaded her town. Her family was deported to Poland but she was able to escape to Budapest. In 1944 she was confined to the ghetto and subsequently deported to Auschwitz.
Read more...

חוסט - כרטיס ביקור
ביקור של חסידי חב"ד בעיירה
העיירה חוסט נמצאת בהרי הקרפטים, בגבול פולין, רומניה והונגריה, על שפת הנהר טיסה. בחוסט חיו בין השנים ת"ש-תש"ד כ-‏6000 יהודים מתוך אוכלוסייה של 000, 2 2תושבים. נזכיר גם את חצר חסידות חוסט שמרכזה שכן אז בעיירה זו. משעלה הכורת על יהדות אירופה - לקתה גם קהילת חוסט, תחת שלטונם העריץ של הפרו-נאצים ההונגרים. זמן מה לאחר פרוץ מלחמת העולם השניה, החלו רדיפות, גירושים ושלילת אזרחות. ההונגרים ששלטו בחוסט ערב בואם של הגרמנים, דיכאו את יהודי העיר ורדפום עד חרמה. תחת השלטון ההונגרי, נפלו על ראשי היהודים הגזירות, תחילה אפליה, לאחר מכן גזל רכוש ועד למשלוחים למחנות ריכוז והשמדת תושביה היהודים.
קרא יותר...